ניו קופל רכב בע"מ ואח' נ' עואד

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לתובעות עקב מעורבות רכבן, רכב מסוג רנו מס' רישוי 49-784-64 (להלן – "רכב הרנו"), בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 10/7/08.

לטענת התובעות, ביום 10/7/08 בזמן שרכב הרנו היה נהוג בידי מר ישראל ליבוביץ, הוא עמד ברמזור אדום בצומת זבולון, ולפתע רכב אחר אשר היה נהוג ע"י הנתבעת, רכב מסוג פולקסווגן מס' רישוי 32-819-15 (להלן – "רכב הנתבעת"), פגע בו מאחור וגרם לרכב הרנו נזקים שונים.

הנתבעת אישרה כי נהגה ברכב במועד הנ"ל אך הכחישה בתוקף התנגשות כלשהי עם רכב הרנו.

בדיון אשר התקיים בפניי העידו הנהגים וכן מר מוסטפא כנאענה, שהינו חבר של הנתבעת אשר נסע יחד עמה בזמן התאונה. כמו כן העיד השמאי מטעם התובעות אשר נחקר בחקירה נגדית על חוות דעתו.

לאחר ששמעתי את העדויות, נחה דעתי לאמץ את גרסתו של מר ליבוביץ', שעדותו היתה אמינה בעיניי ועדיפה על עדותם של הנתבעת והעד מטעמה.

אקדים ואומר, כי למר ליבוביץ' אין כל אינטרס כספי בתוצאות ההליך, שכן הוא פטור מתשלום השתתפות עצמית. לעומת זאת, לנתבעת ולעד מטעמה יש אינטרס מובהק בתוצאות ההליך בשל העדר פוליסה המכסה את נזקי התאונה.

הנתבעת והעד מטעמה אישרו בעדותם, כי נסעו מאחורי רכב הרנו, אך טענו כי כלל לא התנגשו בו. טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה, כי החליפו פרטים עם מר ליבוביץ' כבר בזירת התאונה. לפי עדותם של הנתבעת ומר כנאענה, לאחר שמר ליבוביץ' פנה אליהם בזירה, הנתבעת המשיכה לשבת ברכב מפני שפחדה לצאת, ואילו מר כנאענה יצא מהרכב ומסר פרטים למר ליבוביץ'. לא ברור לי מדוע 'התנדב' מר כנאענה למסור פרטים, אם כלל לא ארעה תאונה. תהייה זו מקבלת משנה תוקף על רקע העובדה, כי הרכב בו נהגה הנתבעת שייך למעבידו של מר כנאענה.

זאת ועוד, הנתבעת צרפה תמונות של הרכב בו נהגה המצביעות, לטענתה, על העדר נזק בחלק הקדמי - כנתון שמפריך לשיטתה את גרסת מר ליבוביץ' אודות התרחשות התאונה. ברם, לא ניתן לייחס לתמונות אלה משקל של ממש, שכן לא ברור מתי הן צולמו. מכל מקום, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי ישנם סימני פגיעה בחלק הקדמי של רכב הנתבעת, ולכן לא ניתן לשלול דבר התרחשות התאונה עם רכב הרנו.

בהקשר זה מקובלים עליי דברי השמאי מטעם התובעות, כי הנזק שאמור להתגלות ברכב אשר התנגש ברכב הרנו, הוא לא בהכרח נזק פרופורציונאלי לנזק שנגרם לרכב הרנו, שכן הדבר תלוי בפרמטרים שונים כגון, גודל הרכב ומשקלו. על רקע דברים אלה לא ניתן לשלול אפשרות, כי הנזק שרואים ברכב הנתבעת הוא תולדה של התאונה, ואולם הוא נחזה להיות מינורי לעומת הנזק אשר נגרם לרכב התובעות, מאחר שרכב הנתבעת הוא רכב גדול ומסיבי יותר מרכב הרנו.

על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את גרסת הנתבעת והעד מטעמה, ומקבלת את גרסת התובעות לגבי עצם התרחשות התאונה ונסיבות התרחשותה.

לעניין הנזק – התובעות תמכו את התביעה בחוות דעת שמאי מטעמן אשר נחקר בבית המשפט על חוות דעתו. חקירת השמאי חיזקה את הממצאים והמסקנות שבחוות דעתו, כאשר התמונות של הרכב וחשבונית התיקון אשר צורפו לתיק תומכות במסקנותיו של השמאי.

לעומת זאת, הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית, ולא הצליחה לקעקע את המסקנות של השמאי מטעם התובעות.

כל יתר ההסתייגויות של הנתבעת בקשר לנזק הן בגדר טענות בעלמא, ודינן להידחות.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת הנתבעת לפצות את התובעות בגין מלוא נזקיהן בסך של 25,827 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10/9/08 ועד היום.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15% מהסכום הנ"ל, והוצאות משפט בסך של 900 ש"ח נכון להיום (בגין מחצית ראשונה של האגרה והוצאות העדים).

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, אני פוטרת את הנתבעת מתשלום המחצית השניה של האגרה.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.